בטבע אנחנו רואים שחיות טורפות כאשר הן משחרות לציד, הן מחפשות חיה שנמצאת מחוץ לעדר ואז תוקפות אותה. עדר החיות, לעומת זאת, כאשר מרגיש סכנה הרי הוא מתכווץ לגוש אחד באופן אינסטינקטיבי וכך מרגישה כל חיה בעדר שהיא מוגנת ואז העדר פורץ בדהרה משותפת כך שיקשה על הטורפים לפגוע באחת מחיות העדר.
מיכאל לייטמן מסביר שהתפתחותה של החברה האנושית משחר ההיסטוריה היה כרוך בבניית מערכות חברתיות שיוכלו להגן ולתרום לרווחת החברים בהן. המערכות הללו שהיו מחוברות בסוגי קשרים שונים, החל ממשפחה גרעינית, דרך חמולות או חברה שבטית, ועד לעם קיימו ועדיין מקיימים סוגים ורמות שונות של ערבות הדדית בין האנשים. אנו רואים שככל שהאנושות הלכה והתפתחה המסגרות החברתיות המצומצמות הלכו והתנוונו, האדם יצר פחות ופחות קשרים משפחתיים, השבטיות נעלמה כמעט לחלוטין ואפילו הרגשת הלאומיות כבר כמעט ואיננה קיימת. הגבולות בין המדינות נפתחו, המסחר הפך גלובאלי וכל אדם היום מתקיים בעצם מאין ספור מוצרי צריכה מכל חלקי העולם.
תהליך הזה הביא את האדם להרגשה שאין הוא זקוק לחברה מסודרת כדי להתקיים אלא כל אחד מסוגל לדאוג לעצמו ללא כל צורך לדאוג באופן אישי לאחרים מלבד לשלם מיסים והמדינה או העיר תדאג לכל הצרכים הכללים של האזרחים. ההתפתחות הזו הביאה מטבע הדברים לגידול באגו של האדם. ההרגשה של כולנו תלויים אחד בשני אחרת נהיה תלויים אחד לצד השני, הרגשה זו התחלפה בהרגשה של אדם לאדם זאב. כל אחד דואג לעצמו ובמקרה הטוב לסביבה הקרובה אליו מבחינת אינטרסים משותפים שעשויים להביא לו רווח גדול יותר. את התוצאות של ההתפתחות הזו אנו רואים בברור עתה בתקופת הקורונה. חוסר הפרגון והדאגה לאחר התחלפו בדאגה לשרידות האישית של כל אחד ואחד.