איחוד משפחתי בעם

התברכתי לגדול במשפחה שבה מערכות היחסים בין הוריי לאחיהם ואחיותיהם היו נפלאים. אבי ואחותו נפגשו בכל יום שישי אחה"צ. הם ישבו לבדם במרפסת ביתנו, דברו ודברו ודברו. על מה? אני משערת שעל כל מה שעבר עליהם במשך השבוע. אני מאמינה שהם חלקו מחשבות, לבטים. אני מאמינה שהם המתיקו סודות על קשיים, על בעיות, על דברים שלא מגלים לאף אחד חוץ ממישהו קרוב מאוד, כזה שאתה יכול לסמוך עליו שלא יספר את סודותיך לאחרים, שיקשיב לך באהבה, מבלי לשפוט אותך ובמידת הצורך ייעץ לך מהמקום האוהב, הנטול מחשבה על עצמו, הבא ממחשבה רק על טובתך.

לאמי הייתה מערכת יחסים נפלאה עם אחותה, אחת לשבועיים הייתה קמה ב 4 בבוקר ויוצאת עם הרכבת הראשונה אל אחותה. פעם בשבועיים אחותה הגיעה אלינו. זה היה יום שמח בטירוף בביתנו, אמי ואחותה התחבקו כאילו לא ראו זו את זו כמעט שנה. עבורן זה היה יום של צחוקים אין סופיים, שיחות רק שלהן, בישולים. האהבה והדאגה האמיתית שזרמה בין השתיים תמיד גרמה לי להתפעלות ענקית.

"אחי ואני התחנכנו שדם סמיך ממים"

אחי ואני התחנכנו מהדוגמא האישית שהורי והאחים שלהם נתנו לנו בפועל, התחנכנו שדם סמיך ממים. אני יכולה להעיד שגם אחי ואני ממשיכים את השרשרת הזו של דאגה הדדית, שיחות נפש ואכפתיות אמיתית. אני מאמינה ומקווה שגם ילדינו שהתחנכו בדוגמה הזו, ימשיכו את אותה מערכת יחסים של קרבה ודאגה הדדית.

ברור לי שהפילוג בעם שלנו נובע מחוסר חינוך למערכות יחסים של אחדות וערבות הדדית. אם במשפחה זה נבנה בחינוך עי ידי דוגמה אישית, אני בטוחה שגם בעם שלנו זה אפשרי. אני בטוחה, שניתן להפוך את העם שלנו למשפחה אוהבת ותומכת, לשם כך עלינו לפתח תכניות חברתיות וחינוכיות, לבניית מערכות יחסים מיטביות מגיל אפס. לפתח תכניות לימוד על טבע האדם, על ההבדלים בין גברים ונשים על הדרכים להתגבר על הרצון לעצמי בלבד, ללמד את חוקי מערכת הטבע וכיצד נשתלב בה בהרמוניה. כל המערכות צריכות להעמיד בראש סדר היום הציבורי והפרטי את הנושא. צריך לגייס לכך את ההורים, את הילדים, הנוער, את מערכת החינוך, את כל המערכות הציבוריות והפרטיות ולהתחיל בחינוך, בדוגמא אישית בכל מקום ומקום מהמעון ועד בית זקנים. 

בטוחני שאם נעשה כך, לא ירחק היום שבו אופי היחסים בינינו ישתנה לאחדות ולאהבת חינם, ובכך אולי אפילו נצליח להציל את עצמנו מהאסון לעמנו ששנאת חינם טומנת בחובה.