העין , איבר החישה של חוש הראיה, אחד מחמשת החושים, למעשה החוש המרכזי דרכו אני קולטים את מרביתהמידע על העולם הסובב אותנו. איבר מדהים הקולט את הפוטונים של האור, ומתמיר אותם לאות חשמלי- עצבי. עין רעה- הפרעה שבקליטה הזו, של הראיה הפשוטה: מצב בו הראיה עצמה מוטת על ידי המחשבות והרצונות שלנו.
אין ראיה נקיה וטהורה. כל מה שאנו רואים מושפע מהפנימיות שלנו. כך, למשל, אנחנו רואים יותר מה שקרוב אלינו, לפנימיותנו, למצבנו או למושא תשוקותינו. אשה העומדת ללדת תראה יותר תינוקות ועגלות ילדים וחנויות לבגדי תינוקות. מי שמבקש לקנות טויוטה קורולה יראה אותה מול עיניו בכל כביש ודרך. העובדה ידועה, אנחנו רואים דרך הרצונות שלנו, דרך המחשבות שלנו. פעולת הראיה מערבת תמיד מוח ולב.
וכך גם העין הרעה. אין רע בעין עצמה אלא במה שמקושר אליה: הקנאה, הכבדת הלב, הכאב, הרצון לגרום כאב לזולת. כל המחשבות השליליות השורות בין בני האדם והמסתובבות ביניהם והיוצרות בסופו של דבר מועקה או ביש מזל של ממש בחייהם הפרטיים והמשותפים, מה שאנו מכנים "עין הרע" או "עין רעה". אנחנו חיים כקהילה אינטגראלית ובין אם נרצה ובין אם לאו, מעשינו ומחשבותינו משפיעים על הכלל כשם שרגשות ומחשבות הכלל משפיעים עלינו.
כיצד מפרידים אם כן את העין מהרעה? כיצד שומרים על הראיה בטהרתה? ללא חיוב וקשר לרצון, למצבים פנימיים ולרגשות שליליים? כיצד לא חושפים את הראיה לרגשות של קנאה? ל"צרות עין"? להכבדת הלב? מה אומרים בני ברוך בנושא?
כל השיטות הרוחניות מלמדות איך לשחרר אחיזה ולהתעלות מעל האגו, מעל עולם הדחפים והרצונות לעולם גבוה יותר, מחוץ לעצמי הצר לעצמי רחב יותר המחפש אהבה וחי באהבת הזולת. רק במקום מנטלי- לבבי- רוחני כזה נוכל להשאר עם עין שהיא בהכרח טובה, עין המלטפת בחיבה ובאהבה כל שפוגשת בו.