"בזבזתי את הזמן ועכשיו הזמן מבזבז אותי". גם אתם מרגישים לפעמים כמו ריצ'רד השני הבוכה על מר גורלו באחת מיצירותיו של וויליאם שייקספיר? מה הייתם אומרים אם היו מגלים לכם את סוד הזמן והנצחיות? האם הייתם צועדים לעבר המסע או שהייתם ממשיכים לבזבז את זמנכם לריק בין סדרות בטלוויזיה למשחקים בנייד?
רוחניות על פי הקבלה היא בעצם סדרה של מצבים פנימיים שהאדם יכול לבחור לעבור כדי למצוא את התיקון הפרטי והכללי שלשמו הגענו לחיים האלו. מטרת הבריאה הינה לגרום תענוג לנבראים. אומנם התענוג הזה שונה מכל תענוג שאנחנו מכירים בעולם הגשמי והוא גם מושג בצורה אחרת לגמרי מאשר תענוג בארוחה טובה, סרט מרתק או מכונית חדשה.
מצב של תענוג מהבורא הוא מצב שבו הנברא מרגיש שהוא חלק מהבריאה, חלק מהבורא. מצב שבו התודעה במח נפתחת והוא מצליח להרגיש, לחוות וליהנות מכל הטוב שיש לבורא להציע. הטוב הזה הוא בעצם הרגשת חיות, אושר ושמחה נצחיים שלא תלויים בדבר. אהבה חלוטה. ביננו, מי לא היה רוצה להרגיש את אהבת הבורא?
על פי הקבלה, במציאות הרוחנית אין זמן או מקום. הם לא קיימים בכלל. אין בהם צורך. תחשבו על הפעם הראשונה שהתאהבתם (בבן זוג, בת זוג, בילדכם שנולד). זו תחושה מדהימה נכון? הפרפרים בבטן, הראש מסוחרר, הלב קופץ מאושר. האוכל לא חשוב, השינה לא חשובה, הכל מתגמד לנוכח הרגש האדיר הזה. אפילו כשאתם לא נמצאים פיזית ביחד עם מושא אהבתכם, לא רואים אותו או אותה, אתם מרגישים את תחושת ההתעלות הזו. הראש והלב נמצאים איתם. זה בערך התיאור הכי קרוב שאני מצליחה לחשוב עליו שאולי יכול להעביר את תחושת אהבה הבורא.
אנחנו כל החיים עסוקים בפרנסה, קריירה, משפחה, ילדים. רצים אחרי הזנב של עצמנו להספיק לעשות, לנסוע, להביא, להחזיר, לקנות, לאכול… אולי במקום לבזבז את הזמן אולי כדאי שנתחיל לעבוד בלהיות מאושרים?